הילד שלי יודע שהוא מוצלח וטוב, זה אומר שהוא מתנשא?

הערכה עצמית חשובה כדי שילדים ירגישו טוב עם עצמם, עם הנתונים האישיים והסביבתיים שלהם ויערכו את מה שהם עושים, כדי שיהיה להם את החשק והדחף להשקיע את מה שנדרש מהם כדי להצליח ולתקן את מה שבשליטה שלהם. כאן כתבתי על איך נוכל ללמד את הילדים להאמין בכוחות של עצמם להצליח

מה בין הערכה עצמית, התנשאות וצניעות?

הרבה שואלים אותי: איפה עובר הגבול בין ילד שמעריך את עצמו לבין ילד שחצן ומתנשא שעף על עצמו? התשובה היא שאין שום קשר בין הדברים.

אין שום בעיה להרגיש גאווה. גאווה זה רגש שמיידע אותנו שהצלחנו במשהו שחשוב לנו. אין שום בעיה שהילדים שלנו יהיו מודעים לכוחות וליכולות שלהם. הבעיה מתחילה בזה שהילד חושב שאם הוא מוכשר או מוצלח יותר מאחרים, יש לו סיבה להביט עליהם מלמעלה בזלזול והתנשאות כי הוא יותר טוב מהם והם פחות.

ילד לא צריך להתבייש בכישרונות שלו

כשאני שואל ילדים איך הם במתמטיקה או האם הם חברים טובים בהפסקות אני רואה הרבה פעמים, גם בקרב הילדים המצוינים, שהם לא עונים את האמת כי הם לא רוצים לצאת שחצנים. אני מסביר להם שתשובה אמיתית על השאלות האלו לא שונה מתשובה אמיתית ל השאלה איפה הם גרים. אם אתה ילד שיש לו זיכרון טוב זה עובדה בדיוק כמו העובדה שאתה בכיתה ד' ושצבע העיניים שלך הוא חום.

אין שום בעיה להצהיר על העובדות האלו או להתכחש להן. שחצנות והתנשאות זה לא עצם ההכרה ביכולות שלנו, אלא הדעה וההרגשה שבגלל היכולות שלי הערך שלי שווה יותר מאחרים ובגלל זה מותר לי לזלזל בהם. זה לא בסדר. אבל לדעת במה אנחנו טובים ומוצלחים? זה בסדר גמור.

לגלות צניעות זה לא אומר שהילד צריך להתכחש ליתרונות שלו ולכישרונות שלו, אלא שלא יהיה עסוק כל הזמן במחשבות על כמה שהוא מוצלח ביחס לאחרים.