מה ההבדל בין גישה מודעת הקשר לבין גישות של רגישות תרבותית?

גישות טיפוליות וחינוכיות רבות מתמקדות כיום ברגישות תרבותית, מתוך הנחה שידע על תרבויות שונות יביא לעבודה יעילה יותר מול התלמידים. עם זאת, גישה מודעת-הקשר (כאן כתבתי על מהי גישה מודעת הקשר להתערבויות עם תלמידים) מציעה מסגרת רחבה יותר, תוך התחשבות במגוון הקשרים המשפיעים על חיי התלמיד וסביבתו, מעבר לתרבות בלבד

מה ההבדל בין גישה מודעת-הקשר לבין גישות של רגישות תרבותית?

גישות של רגישות תרבותית מתמקדות לרוב ברכישת ידע על תרבויות ספציפיות, מתוך הנחה שהידע הזה יאפשר לקיים עבודה טיפולית וחינוכית יעילה יותר מתוך רגישות והיכרות עם ילדים מהתרבות שאיתה אנחנו עובדים.

לעומת זאת, גישה מודעת-הקשר מרחיבה את המבט ומבקשת להתייחס למגוון רחב של הקשרים, מעבר לתרבות בלבד. גישה זו מדגישה את הצורך במחשבה מעמיקה ביחס לידע ולעמדות שלנו, אנשי הטיפול והחינוך, הגישה מדגישה את החשיבות של ההבנה של יחסי הכוח בהתערבויות שלנו מול ילדים (כאן כתבתי על איך נוכל לעזור לתלמידים באמצעות גישה מודעת הקשר).

למשל, תלמיד שכל הזמן האשימו אותו ואמרו לו כמה שהוא לא בסדר וכמה שהוא לא מוצלח, עלול להרגיש שגם בבית הספר מנסים ל"תקן" אותו. גם כשהכוונת שלנו טובות וגם כשיש לנו רצון אמיתי לעזור לו וללמד אותו להתנהג בצורה אחרת, שתהיה מסתגלת יותר ותאפשר לו להשתלב עם חברים ולהגיע להישגים בלימודים.

לא כל הידע נמצא אצלנו

כשהידע נמצא אצלנו, כאנשי המקצוע, וכשאנחנו "בעלי הידע וההבנה", זה עלול לייצר אצל הילד הרגשה שאנחנו לא מבינים את הקשר החיים הייחודי שממנו הוא מגיע, עם ההבנה המורכבת של המשפחה והסביבה והמצב הכלכלי והשפעת התרבות והפערים החברתיים בישראל וההדרה והעוני ועוד.

לכן רגישות תרבותית לא מספיקה לנו כדי לקדם תלמידים ולעזור להם להצליח ולהאמין ביכולת של עצמם להצליח. אם אנחנו רוצים ללמד אותם להאמין ביכולת של עצמם להצליח (כאן כתבתי על איך נלמד ילדים להאמין בכוחות של עצמם להצליח), חשוב שנכיר את הגישה מודעת ההקשר (כאן כתבתי על מהי גישה מודעת הקשר), נאמץ את עקרונות ההתערבות מתוכה ונלמד את התלמידים (בצורה מותאמת לגיל שלהם), להבין איך כולנו מושפעים מהסביבה שלנו ומשפיעים עליה ומה אפשר לעשות כדי שנצליח (כאן כתבתי על איך נוכל לעזור לתלמידים באמצעות גישה מודעת הקשר).