בעצם כשחושבים על השאלה, אילו מתבגרים פוגעים בעצמם יותר, מה מאפיין אותם ואיך אפשר לטפל? יש לא מעט מחקרים בנושא. נהוג לדבר על נוער שנפגע מינית או פיזית בילדות, נערים שחוו טראומות קשות, יכולה להיות פגיעה עצמית גם בקרב בני נוער שאינם מאובחנים פסיכיאטרית כמובן.
גורמים לפגיעה עצמית בקרב בני נוער:
- דרך לוויסות רגשי – המודל שקיבל הכי הרבה תמיכה אמפירית במחקרים מהשנים האחרונות הוא שפגיעה עצמית מאפשרת למתבגרים להביא לוויסות רגשי ורגיעה זמנית של המצוקה והכאב הנפשי שהם מרגישים.
- הפחתת רגשות קשים – נמצא במחקרים שבני הנוער הסובלים מרגשות קשים ועוררות רגשית גבוהה מחפשים משהו חלופי, כי אין להם משהו אחר, אז בעצם הפגיעה העצמית מאפשרת את זה. למה? כי הם לוקחים כאב נפשי אמורפי, קשה להם להבין את עצמם ואת הרגשות שלהם, אז הם לוקחים את הכאב הגדול, האמורפי, ממירים אותו לכאב פיזי, קונקרטי ונשלט. באופן הזה הם מצליחים להרגיע את עצמם.
- הפחתה של מצבי ניתוק – יש בני נוער שסובלים ממצבים של דיסוציאציה (ניתוק). בתוך מצב כזה של ניתוק הם מרגישים ריקנות, לא נעים להם, זו הרגשה שהיא אפילו מפחידה עבורם. דרך הפגיעה העצמית הם יוצאים מהמצב של הניתוק. או בגלל הכאב עצמו שמוציא אותם. כלומר, הם צריכים גירוי חזק כדי להפחית את אותה חוויה כואבת, אבל יכול להיות שמראה הדם מזכיר להם שהם חיים ויש משהו בהתבוננות הזו שמוציא אותם ממצב הניתוק. גם המראה של הצלקות מזכיר להם שהם קיימים.
- הזדהות עם התוקפן כתוצאה מטראומה בילדות – בני נוער שחוו התעללות בילדות ולכן פוגעים בעצמם. בעצם בתוך מערכות יחסים בילדות הם חוו אלימות, פגיעות והתעללות והתפתחה אצלם הפנמה של הדמות הפוגענית שתקפה אותם. כך הנערה מרגישה, למשל, את האשמה והבושה. כלומר, היא פוגעת בעצמה כי היא מרגישה אשמה על כך שלא עצרה את הפגיעה בה בילדות או על כך שהתנהגה לא יפה בילדות ולכן ההתעללות הייתה מוצדקת, לכאורה. כאן למעשה הפגיעה העצמית היא מעין ענישה עצמית. בספרו של שנדור פרנצי "בלבול השפות בין המבוגרים לילד" מובא כי בני נוער שעברו פגיעות מיניות בילדות מלאי אשמה עצמית כי הנפגע מפנים את רגשות האשמה של האדם הפוגע ומזדהה איתם.
- התרחקות מאחרים כתוצאה מטראומה בילדות – המונח "קורבן מתרחק" מדבר על כך שבני נוער מתרחקים מפני קרבה לאחרים כי הם למדו שהקשר עם אחרים כולל בתוכו פגיעה. כך הפגיעה העצמית היא בעצם אקט מרחיק. לכאורה היינו חושבים שזה אקט מקרב כי יש בו סוג של פנייה לעזרה במצוקה "תעזרו לי". אך קשה ליצור קשר עם מתבגרים שפוגעים בעצמם ולכן יש כאלו שפוגעים בעצמם כדי לנסות להתרחק מקרבה לאחרים. הם לא סומכים על אף אחד.
- חוסר יכולת לתקשר כאב – לאותם נערים שקשה להם לבטא רגשות, אקט של פגיעה עצמית הוא דרך של ביטוי, תקשורת, דרך לומר שהם סובלים מאוד ולא יכולים לדבר על כך. לפעמים זו גם דרך להפעיל לחץ על הסביבה כדי להשיג כל מיני דברים. יש תפיסה שאומרת שנערים פוגעים כדי לקבל תשומת לב או יחס. עם זאת, לדעתי, גם אם חלק מזה זה האמת צריך להתייחס למקרים של פגיעה עצמית ברצינות. יש כאן משהו מורכב וההתייחסות צריכה להיות רצינית. ההתייחסות לפגיעה העצמית כאקט מניפולטיבי בלבד מאוד בעייתית לדעתי. יש כאן מורכבות כי אנחנו לא רוצים לחזק את הפגיעה העצמית ולתת את מלוא תשומת הלב כדי לא לחזק את הפגיעה ומצד שני אנחנו רוצים לסייע ולכן יש כאן מורכבות עם הרבה דילמות.
- הקשר חברתי – חוץ מהאלמנטים הללו יש גם פגיעה עצמית כחלק מהקשר חברתי. פגיעה עצמית מתרחשת בתוך קבוצות של בני נוער שפוגעים בעצמם כדי להתקבל חברתית ולזכות לשייכות, הרבה פעמים מדובר בלמידה חברתית ובנות הנוער למשל לומדות אחת מהשנייה וזה די מדבק מאחת לשנייה. יחד עם זאת, חשוב לומר שמחקרים מראים שיש לפגיעה עצמית קשר לפן החברתי אך רוב בני הנוער שהשתתפו במחקרים לא השיבו שהמטרה של הפגיעה העצמית היא להתקבל חברתית אלא להביא לוויסות רגשי.
כאן כתבתי על פגיעות עצמיות בקרב בני הנוער
כאן כתבתי על הטיפול בפגיעות עצמיות בקרב בני הנוער