פגיעות עצמיות בקרב בני נוער
פגיעה עצמית בקרב מתבגרים היא תופעה מרוכבת ולא פשוטה. לא תמיד אנחנו, המבוגרים, מבינים מהיכן היא מגיעה ומה הסיבות לקיומה. פגיעה עצמית מוגדרת כפגיעה מכוונת וישירה של הנער או הנערה ברקמות גופם באופן שאינו מכוון לגרימת מוות.
התנהגויות של פגיעה עצמית זכו להתייחסות עוד משחר ההיסטוריה. עוד מאדיפוס שניקר את עיניו לאחר שגילה שרצח את אביו ושכב עם אמו, או וינסנט ואן גוך שכרת את האוזן שלו כשהייתה לו איזו התמוטטות נפשית. יש אפילו סלבריטאים למיניהם שהודו שהם השתמשו בפגיעה עצמית כמו ג'וני דפ, הנסיכה דיאנה ועוד.
הנושא של פגיעה עצמית נמצא איתנו לא מעט. אבל בעצם רק בעשורים האחרונים התחילו להתייחס לפגיעה עצמית כתופעה רפואית, קלינית, כסוגיה שצריך להתייחס אליה וכבעיה פסיכיאטרית. ובאמת התחילו לפתח אפילו הרבה שמות לפגיעה עצמית. היום אנחנו יודעים שיש כמה סוגים של פגיעות עצמיות:
פגיעה עצמית שפוגעת פגיעה חמורה ברקמות
היא באמת נובעת ממצוקה מאוד גדולה. בדרך כלל במקרים של הפרעות קשות או במצבים של מוגבלות שכלית התפתחותית קשה או במצב פסיכוטי. מדובר על מקרים שלעקירת עיניים. ככל הנראה, פגיעה זו לא קשורה ליכולת לוויסות רגשי ועליה לא אכתוב כאן.
פגיעה עצמית סטריאוטיפית
זו פגיעה עצמית שחוזרת על עצמה. שוב ושוב ושוב. מאפיינת אנשים עם אוטיזם בתפקוד נמוך, מוגבלות שכלית התפתחותית ומצבים נפשיים מאוד מורכבים, למשל דפיקת הראש בקיר שוב ושוב או נשיכה חזקה של האצבעות. גם פגיעה זו כנראה לא קשורה ליכולת לוויסות רגשי וגם עליה לא אכתוב כאן.
פגיעה עצמית שטחית בינונית
זו פגיעה שגורמת לנזק מועט יחסית לרקמות, יכולה להתקיים באופן חד פעמי אך לרוב מתקיימת גם באופן חזרתי. היא כוללת למשל כיבוי סיגריות על הגוף, גירוד עד זוב דם, חתכים, מכות לגוף ועוד. זה הסוג של הפגיעות העצמיות הנפוץ ביותר והמוכר ביותר. היא נובעת מהקושי ביכולת לוויסות רגשי ועליה אכתוב כאן. עלתה שאלה האם להגדיר אותה כהפרעה בפני עצמה בספר האבחנות הפסיכיאטריות, ה-,DSM או כחלק מהפרעות אחרות. אך המקום היחיד שכרגע היא מופיעה בו, נכון להיום, זה בחלק של הפרעת אישיות גבולית. על אף שהיא יכולה להיות במגוון של הפרעות ולא רק בהפרעת אישיות גבולית. היא יכולה להתקיים למשל בפוסט טראומה, בפוסט טראומה מורכבת, בדיכאון ועוד.
מאפיינים של פגיעה עצמית אצל מתבגרים:
על סמך מחקרים מהשנים האחרונות, אנחנו יודעים שפגיעה עצמית הופכת להיות חזרתית יותר ויותר ויש בה מנגנון ממכר. זה משהו שלא אחת אני אומר למתבגרים שפוגעים בעצמם. לרוב תתחיל בגיל ההתבגרות או לכל היותר בבגרות המוקדמת. מאפיינת במיוחד נערים ונערות שמאובחנים עם הפרעות נפשיות אך לא רק. 4% מכלל האוכלוסייה עושים שימוש בפגיעות עצמיות. בקרב המאובחנים פסיכיאטרית יש טווח של בין 40%-60% שעושים שימוש בפגיעות עצמיות. בעבר היו בטוחים שנערות פוגעות בעצמן יותר. ממצאים עדכניים במחקרים מצביעים על שכיחות דומה בקרב מתבגרים. ועדיין יש תפיסה מקובלת, סטריאוטיפ, שיותר נערות מתבגרות פוגעות בעצמן. מניסיוני הקליני בעבודה טיפולית עם בני נוער, יצא לי באמת לפגוש יותר נערות שפוגעות בעצמן מאשר נערים אך פגשתי גם לא מעט נערים שפוגעים בעצמם וזה מבוסס על הניסיון שלי בלבד ולא נתון חד משמעי.
בעצם כשחושבים על השאלה, אילו מתבגרים פוגעים בעצמם יותר, מה מאפיין אותם ואיך אפשר לטפל? יש לא מעט מחקרים עדכניים בנושא ואשתדל לכתוב על זה כאן במאמרים הנוספים.
כאן כתבתי על הגורמים לפגיעות עצמיות אצל מתבגרים
כאן כתבתי על דרכי הטיפול בפגיעות עצמיות אצל מתבגרים