איך נוכל לעזור לתלמידים באמצעות גישה מודעת הקשר?

1. נכיר בזה שהסביבה משפיעה על כולנו

כולנו, כולל התלמידים, מושפעים מהסביבה שלנו, הקרובה והרחוקה. כולנו חיים בתוך מערך מורכב של הקשרים המשפיעים על חיינו – למשל, הקשר דתי, חברתי כלכלי, פוליטי, מגזרי, מגדרי ועוד. הקשיים של התלמידים שלנו לא נוצרו בחלל ריק. הם הגיעו כתוצאה מהערכה עצמית נמוכה שהגיעה מסביבה לא מתקפת, מאמירות כמו "איפה הראש שלך", "מתי תהיה גבר?", "אתה רוצה להיות עם עבודה דפוקה כמו אמא שלך?", ועוד. לרוב הכוונות טובות אבל הילד לומד מזה איך להתייחס אל עצמו ואיך להעריך את עצמו. אם נרצה לעזור לתלמידים שלנו להאמין בכוחות של עצמם להצליח כדי שהם יוכלו להשתלב עם חברים ולהגיע להישגים בלימודים ובעצם ככה למצוא את המקום שלהם בעולם ולזכות להשתלב בחברה הישראלית כשהם יגדלו, לא נוכל לעשות את זה במנותק מהשפעות הסביבה על הילדים. לכן חשוב שנלמד את התלמידים לזהות את הפגיעות ואת הדברים הלא מדויקים שנאמרים כלפיהם ועוד יותר חשוב שנלמד אותם איך לפתח מסוגלות עצמית וחוסן כדי שהם יוכלו להתמודד עם הסביבה שבה הם נמצאים (כי אי אפשר לנתק אותם מהסביבה הזו – לא רק הסביבה המשפחתית. גם התרבות כמו הטיקטוק ועוד). וגם חשוב שאנחנו, כאנשי חינוך וטיפול נאמץ תפיסה מודעת הקשר שלוקחת בחשבון את השפעות הסביבה. ככה התלמידים יפתחו יכולת לוולידציה עצמית (תיקוף עצמי) – וילמדו לתת לעצמם פידבקים וידעו שהם "בסדר", ככה כמו שהם, גם כשהם לא מושלמים וגם כשהסביבה משפיעה עליהם

2. נהיה מודעים לעמדות שלנו

נגלה מודעות לעמדות, לדעות קדומות ולהנחות שלנו, אנשי החינוך והטיפול, תוך בחינת ההשפעה שלהם על היחסים שלנו עם התלמידים. בינינו, אם אני מורה שמאמינה שילדה צריכה לעזור לאמא "להחזיק את הבית", אני אעודד אותה ללכת לתגבורים במתמטיקה? או אם אני מורה שמאמין שלהיות הומו זה לא בסדר, אני אדחוף את התלמיד שלי, שנמצא בתהליכי יציאה מהארון, להירשם לגיבוש לקראת גיוס ליחידה קרבית? בכנות, זה מורכב וכולנו נמצאים באזורים האלו כי ככה זה. אנחנו בני אדם. חשוב שנהיה מודעים לזה ולא נתעלם מזה

3. נאמץ גישה של אי ידיעה וסקרנות

נבוא בגישה פתוחה ללמידה מהתלמידים וקבלה של מגוון רחב של ידע וחוויות. כמה מאיתנו יודעים מה זה סקיבידי טויאלט או אקסטניות? כמה מאיתנו מכירים את אורן להב ואת דה כהן? כנראה שדי הרבה או לפחות שמענו את השמות האלה. למה? כי אנחנו עובדים עם תלמידים בשנת 2024. הידע והאמת לא נמצאים רק אצלנו, עם כל הכבוד, אלא גם אצל התלמידים. הם יודעים איך לפתור את הבעיות שלהם, הם מומחים לקשיים שלהם והם מבינים, יותר טוב מכולנו, מה המשמעות הייחודית של מה שהם חווים. חשוב שנבוא בפתיחות ובצניעות וננסה לעזור ממקום קרוב ואמיתי, מקום כזה שרוצה ללמוד מהם, על החוויה שלהם, ולא כזה שיודע ומבין הכל

4. נכיר בפערים וביחסי הכוח

גישה מודעת הקשר (כאן כתבתי על מהי גישה מודעת הקשר) מדגישה את החשיבות של מודעות להשפעות של יחסי כוח על היחסים עם התלמיד ועל החיים שלו. ביחסי כוח הכוונה ליחסים של: "אני מעליך", "אני המבוגר האחראי ואני זה שיודע". כשאנחנו באים בעמדה כזו, כבעלי הכוח (ואם לומר את האמת, אנחנו המבוגרים, מובן שהכוח אצלנו לעומת התלמידים), זה עושה משהו לקשר עם התלמידים. צריך להכיר את זה ולהיות ערים להשפעות של יחסי הכוח הללו על ההתערבויות שלנו עם התלמידים. לא נשיג הרבה בכוחניות 

5. נפתח מודעות עצמית

ניתן התייחסות לזהויות ולמיקומים החברתיים שלנו, אנשי החינוך והטיפול, ככאלו שמשפיעים על ההתערבויות שלנו מול התלמידים. לכולנו, לאורך הלימודים והעבודה בחינוך, יש היכרות עם ה"עצמי" שלנו, ברור לנו מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים ומהי ההיסטוריה האישית והמשפחתית שלנו. אם נחשוב על עצמנו, נגיד שאני יועצת ביסודי שמעולם לא חוותה עליה ולא מבינה איך זה מרגיש להיות בת למשפחה של עולים מאתיופיה או שאני יועצת שמלווה תלמידים מפונים מהדרום והצפון או תלמידה שההורים שלה מתגרשים ועוד

6. נתמקד בכוחות

לא כקלישאה, אלא באמת. אף תלמיד לא מתקדם כשאומרים לו כל הזמן כמה שהוא גרוע. חשוב להעיר, חשוב לעורר ולדחוף אבל השאלה היא איך. אם נתמקד רק בחולשות שלו או באי ההצלחות (ויש בשפע) לא נוכל לקדם אותו. חשוב שנאמץ גישה שמבינה את הכוחות, לא רק במובן של "אני חברותי", "אני משתתף בשיעור" ועוד, אלא עם עצמנו, לראות כמה תעוזה יש לתלמיד הזה, לעבור בית ספר ולהשתלב במהירות, בשנה של מלחמה ולהצליח בכל זה להגיע כל יום לשיעורים? מדהים. כתבתי בעבר על שירו המרגש של המחנך מתן פורת תעודה ודרך מתוך ספרו אני את החומר כבר יודע בהוצאה עצמית. בקיצור, כולנו עברנו דברים קשים בחיים ולכולנו יש כוחות שעזרו לנו להתמודד ולהגיע לאן שהגענו. חשוב שנתמקד בכוחות וביכולות. והנה קטע מתוך הפגישה שלי עם יעל שרר, מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית שמבקשת "אל תגידו אונס זה רצח"

@eliormoryosef

"אל תגידו אונס זה רצח", יעל שרר בריאיון עם אליאור מור יוסף מתוך הפודקאסט מלאכת צמיחה #מלאכתצמיחה#אליאורמוריוסף#יעלשרר#אונס #פודקאסט #טראומה #אלימותמינית @הלובי למלחמה באלימות מינית

♬ צליל מקורי - אליאור מור יוסף

7. נקשיב ממקום אמיתי

ניתן מקום למגוון קולות ונקודות מבט של תלמידים, תוך הקשבה רגישה לחוויות ולצרכים שלהם (כאן כתבתי על הקשבה פעילה). לא בכאילו, אלא באמת לרצות ולנסות להכיר אותם ואת חווית החיים הייחודית שלהם. כולנו עושים את זה, ברור. הכוונה כאן היא יותר להקשבה להקשר החיים ממנו מגיע התלמיד, להיות ערים לזה ולזהות את זה

8. ננתח מידע בצורה ביקורתית

נערוך בחינה של מידע ממקורות שונים, תוך מודעות להטיות אפשריות ולעמדות שלנו. לשאול את עצמנו האם כל פלאייר, מעוצב מעולה, שאנחנו מקבלים למייל או לשולחן, אנחנו מאמצים באהבה ולא מטילים ספק, לא שואלות את עצמנו: מי הגוף שעומד מאחוריו ומה האינטרסים שלו? (חשוב להדגיש שיש הרבה ארגונים ועמותות שעושים דברים מדהימים וחשובים). כל אבחון, כל מסמך, כל סיכום שאני מקבלת אני מתייחסת אליו כאל אמת מוחלטת או שאני מטילה ספק ושואלת: "מי קבע?", לפעמים אנחנו עובדים על אוטומט, בגלל לחץ ועומס וצורך לעמוד בקצב המהיר, עד כדי כך שלפעמים אנחנו לא שמים לב לכך שאין לנו את הפניות לשאול את השאלות ולחשוב לעומק על הדברים

9. נעבוד מתוך שותפות

נשתף את התלמיד (והוריו?) בתהליך קבלת ההחלטות, ואני לא מדבר על בתי ספר דמוקרטיים, גם בבתי הספר "הרגילים", אפשר לשתף את התלמידים, לתת כבוד לרצונות ולצרכים שלו לצד שמירה על גבולות בית הספר

10. נתחבר בהקשר החברתי והפוליטי

נגלה הבנה לכך שילד לא חי וגדל בחלל ריק. הוא חי וגדל בסביבה שמשפיעה על החיים שלו ובהקשר חיים ייחודי רק לו. כולנו מבינים את זה, ואז מה? ואז זה מסביר לנו דברים. זה לא מצדיק התנהגויות אבל זה מסביר לנו, למשל תופעות כמו תלמידה שרוצה להיות דוגמנית או חולמת להיות שחקנית או זמרת. אנחנו לא נאמר "ילדה חסרת יכולת לוויסות רגשות אשר מתקשה בדחיית סיפוקים ובעלת סף תסכול נמוך" (קראתי את זה באמת. זה מזעזע), נאמר "זו תלמידה שחיה וגדלה בסביבה שמשפיעה עליה, נלמד אותה לזהות את ההשפעות ונבין את המניעים לקשיים שלה", במילים אחרות: במקום לנסות להציל את כל האנשים שטובעים בנהר, ננסה לאמץ עמדה שמתבוננת על מעלה הנהר ובוחנת מי משליך שם את כל האנשים שטובעים במים. זה לא במקום פעולות ההצלה שאנחנו עוסקים בהן, זה להציל מתוך הבנה שהטביעה לא קרתה באשמת התלמידה, זו הצלה שנראית אחרת

11. נקדם צדק חברתי

אגיד שזה שלב מאוד מתקדם בקשר ולא מתאים לכל תלמיד ולכל שלב. כאן מדובר בעמדה שלנו שמתייצבת לצד התלמידים עם המסר, למשל: "חשוב לי שתצליחי, את הבת היחידה במגמה ואני חושבת שאת סוללת את הדרך לבנות נוספות שיבואו אחריך, את מדהימה ופורצת דרך", או: "אני מאמינה בך, אני רוצה שלא תהיה כמו התלמידים שהגיעו למקומות לא טובים. אני רוצה שאתה תראה שאתה יכול אחרת, שתגיע לעבוד בעבודה טובה ותגיע למקומות טובים בחיים, זה חשוב שתראה שגם משכונת X אפשר להצליח".  לרתום את התלמידים להתמודדות עם דיכוי ושינוי המצב שלהם, זה שלב מתקדם מאוד ובתור התחלה מומלץ ללמד כלים מעולם ה-CBT לאור עקרונות הגישה מודעת ההקשר