הערכה עצמית נמוכה וחוסר ביטחון אצל ילדים, הם תוצאה של טעויות חשיבה נפוצות אצל הילדים והן אלו שגורמות להם להרגיש רע עם עצמם.

חשוב להדגיש שטעויות חשיבה מאפיינות את כולנו, כולנו חושבים בצורה שגויה לא פעם ולא פעמיים. זה טבעי ואנושי והמוח שלנו מתעתע בנו. השאלה היא מה היא העוצמה של המחשבות השגויות האלו ומה התדירות שלהן וגם עד כמה הן פוגעות לנו ולילדים בתפקוד ובאיכות החיים

החיים הם לא שחור או לבן

אצל ילדים שנוטים לחשיבה של או טוב מוחלט או רע מוחלט, או אפס או מאה אין אמצע. אלו ילדים שמעריכים בצורה לא מציאותית את מה שקורה כי בחיים נדיר שמשהו הוא מושלם בצורה מוחלטת או גרוע בצורה מוחלטת. אין דברים מוחלטים בעולם שלנו, הטוב והרע תמיד מתערבבים.

דוגמאות של חשיבת "הכל או כלום" שפוגעת בהערכה העצמית

• "החופשה הייתה גרועה כי הפנקייקים בארוחת הבוקר לא היו חמים והיה עומס בבריכה"

   

• "לא ידעתי כלום במבחן, קיבלתי  76"

   

• "אני לא מוכשר בכלום. עובדה שאחי הגדול, דני, מוצלח יותר ממני"

   

• "נכשלתי בחיים כי אני לא מהמקובלים בשכבה ואני לא מצטיין בלימודים"

ככה נגיב מול חשיבת "הכל או כלום" כדי לחזק לילדים את ההערכה העצמית

• כשהילד אומר: "החופשה הייתה גרועה כי הפנקייקים לא היו חמים והיה עומס בבריכה", אפשר ללמד אותו לחשוב אחרת ולומר: "אני חושבת שהחופשה הייתה נחמדה, אפילו שלא הכל היה מושלם, כי הפנקייקים בארוחת הבוקר לא היו חמים והיה עומס בבריכה". הרעיון הוא לא לבטל או למחוק את המציאות, לא להשלות את עצמנו שהכל היה טוב, אלא לחשוב בצורה יותר מאוזנת, כזו שתגרום לנו ולילדים שלנו, להרגיש פחות רע, שנדפקנו, שבזבזנו את הזמן.
  
  
• למשל כשהילד אומר "לא ידעתי כלום במבחן, קיבלתי 76". נוכל ללמד אותו לחשוב ככה: "ואולי נכון יותר לומר שלא ידעת את כל התשובות במבחן וקיבלת 76. זה לא אומר שלא ידעת כלום, ידעת חלק".
  
  
• כשהילד אומר לכם: "אני לא מוכשר בכלום. עובדה שאחי הגדול, דני, מוצלח יותר ממני", תוכלו להגיב ככה: "אתה לא מוכשר כמו דני. ואז מה זה אומר? להרבה ילדים יש אח או קרוב משפחה מוכשר יותר מהם, זה לא מוכיח שום דבר לגבי היכולות שלהם וזה לא מונע מאף ילד להצליח במה שהוא עושה ובמה שחשוב לו".
  
  
• ואם הוא משתף אתכם ש: "נכשלתי בחיים כי אני לא מהמקובלים בשכבה ואני לא מצטיין בלימודים". אתם יכולים לענות ככה : "לא הכל מושלם בחיים שלך, אתה יכול לשמוח על זה שאתה ילד רגיל, כמו הרבה ילדים אחרים, אתה אמנם לא מהמקובלים בשכבה ועדיין יש לך חברים שאוהבים אותך. נכון שאתה לא הכי מצטיין בלימודים אבל אתה די בסדר מבחינה לימודית ואתה מסיים בגרות מלאה. איפה כתוב שחייב להיות מספר 1?"

אין דבר כזה מושלם

כשההערכה העצמית של הילד שלנו מבוססת על טעות המחשבה של "הכל או כלום", היא תמיד פועלת לרעתו, כי הוא מרגיש מושפל ולוזר, כי ברור שהוא או אף ילד אחר יהיו מושלמים כל הזמן בכל התחומים.

תמיד יהיה מישהו טוב ומוצלח יותר מאיתנו, אם לא בתחום אחד, אז במשהו אחר. האם המשמעות של זה היא שאנחנו "לא שווים", או "רעים"? ברור שלא. בדיוק כמו שהעובדה שיש מישהו שהוא רע מאיתנו לא עושה אותנו "לטובים" לחלוטין, ככה העובדה שיש מישהו שהוא טוב מאיתנו, לא עושה אותנו ל"רעים" לחלוטין. וזה נכון לא רק בהשוואה לאחרים, אלא גם ביחס לעצמנו. כשאנחנו מנסים לשנות איזו התנהגות שלילית, או להתמיד במשהו שחשוב לנו, אי אפשר להיות מושלם.

גם איכות החיים שלנו היא לא "טובה" או "רעה". יכול להיות שעוברת עלינו תקופה טובה יחסית, אבל מכיוון שהחיים מורכבים, בוודאי מתישהו נפגוש גם קשיים, כמו שכל אחד פוגש. כמו שלא הגיוני שנצהיר שהחיים שלנו "טובים וקלים", רק כי בשעות הבוקר של יום שלישי עבר עלינו אירוע משמח, ככה לא הגיוני לטעון שהחיים שלנו "קשים ובלתי נסבלים", רק כי ביום חמישי בערב לא הצלחנו לעשות את מה שתכננו ורצינו לעשות.

ללמד איך לחשוב בצורה אחרת

אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו להפסיק להגדיר את עצמם ואת האחרים במושגים מתמטיים ומוחלטים של 0 או 100. נדבר על טוב יותר וטוב פחות, על משתלם יותר ומשתלם פחות, וככה הילדים שלנו ירככו את הדרך שבה הם רואים את העולם. ויפסיקו לפסול בצורה מוחלטת, את עצמם ואת האחרים, ויתרגלו לרעיון שבסך הכל כולנו נמצאים במקום כלשהו על הסקאלה, גם אם לא בקצה הטוב והחיובי, אבל בטח שגם לא בקצה הרע והשלילי.