אחת מטעויות החשיבה הנפוצות אצל ילדים ובני נוער, שגורמת לפגיעה בהערכה העצמית (כאן כתבתי על 10 טעויות החשיבה הנפוצות) היא טעות חשיבה שנקראת "פסילת החיובי", אלו ילדים שנוטים לראות את הדברים הטובים בעצמם, כמשהו שקרה במקרה, הם לא מעריכים את עצמם וחושבים שהם לא שווים כלום

"לא שווה כלום"

אלו ילדים שפוסלים חוויות חיוביות ומסתכלים באופן שלילי על עצמם ועל החוויות שלהם בעבר ובהווה. ילדים ובני נוער שלא מעריכים את עצמם וחושבים שאם עשו משהו טוב, אז זה כנראה במקרה.

בתגובה למחמאה שנותנים להם למשל הם מגיבים: "אני סתם", "זה שום דבר", "שטויות, זה היה קל", "במקרה אתמול למדתי את החומר", "אצלנו במשפחה כולם מוכשרים", ככה הם מוציאים כל דבר חיובי מהם והופכים אותו למשהו לא משמעותי.

"הכישלון הוא בי"

הבעיה עם זה, שזה לא עובד גם בכיוון ההפוך. אם ילד שממעיט בערכה של ההצלחה, היה ממעיט גם בערכו של הכישלון, מילא. אבל בדרך כלל הילדים האלו רואים כמקרה את ההצלחה, וכשהם נכשלים או כשקורה להם משהו רע, הם בטוחים שזה טבעי ונורמלי אצלם. הגישה שלהם היא: "הכישלון הוא אני! ההצלחה היא במקרה"

הנטייה השלילית הזו גורמת לפגיעה משמעותית בהערכה העצמית ומונעת מהילדים להרגיש טוב עם עצמם גם כשזה מגיע להם וכשהם זכאים לטפוח לעצמם על השכם.

דוגמאות לחשיבה בצורה של פסילת החיובי ודוגמאות לחשיבה מאוזנת

• "מה מיוחד בזה? אני לומדת כבר כמה שנים לנגן בפסנתר!" – תגובה של נערה שקיבלה מחמאות על שיר יפהפה שננגנה בהופעת הסיום בבית הספר.

חשיבה מאוזנת: "זה מיוחד מאוד. את משקיעה הרבה בלימודי הפסנתר וההשקעה שלך ניכרת. כל הכבוד לך על ההשקעה, את מוכשרת וחרוצה מאוד"

• "זה מגיע מהמשפחה של אבא שלי, כולם שם טובים במתמטיקה" – תגובה על מחמאה שציינה את הגאונות שלו במתמטיקה בתרגיל קשה.

חשיבה מאוזנת: "גם כשפוטנציאל גנטי קיים במשפחה, אם הוא לא ממומש אז זה פספוס. אתה ממש את הפוטנציאל שלך ומשקיע, אם לא היית משקיע וחרוץ, גם עם פוטנציאל טוב לא היית מצליח. ואולי תטען שלך קל יותר ושזה לא חוכמה אבל אתה יודע כמה השקעה צריך כדי לנצל פוטנציאל קיים? אתה יודע כמה התמדה, נחישות וכוח רצון צריך? אתה יודע כמה ילדים לא ממשים את הפוטנציאל שהם קיבלו בתורשה מהמשפחה? אין לי ספק שההצלחה שלך היא תוצאה של ההשקעה הרבה שלך, כל הכבוד לך".

• "אה, זה סתם, נולדתי ככה" – כתגובה על זה שאומרים לילד "איזה רגיש אתה, כל הכבוד".
  חשיבה מאוזנת: "אנחנו נולדים עם כל מיני תכונות אופי, אתה בחרת לפתח את החלק הרגיש שבך, להיות נעים ונחמד לאחרים, זה לא מובן מאליו. המון ילדים לא מממשים את הפוטנציאל שהם נולדים איתו ובוחרים לא להיות רגישים כמוך על אף שהבסיס קיים אצלם. אין לי ספק שהרגישות שלך מגיעה מהמאמץ שלך להיות רגיש ונעים לחברים. אתה יודע כמה ילדים נולדים עם נטייה לרגישות לאחרים ובכל זאת בוחרים שלא לנצל את הפוטנציאל שלהם? מלא! ולכן הרגישות שלך ראויה להערכה, גם אם נולדת עם נטייה לרגישות ונועם הליכות לאחרים, אם לא היית משקיע ומתאמץ ומפתח את הפוטנציאל שהיה גלום בך, לא היית מצליח להיות רגיש".
• "טוב, מי לא משקיע ככה בילדים שלו?" – בתגובה למחמאה לאב שאמרו לו שהוא ממש משקיע ויושב עם הילדים ונותן יחס.

חשיבה מאוזנת: "המון אנשים לא משקיעים ככה. ההשקעה שלך לא מובנית מאליה, כל הכבוד לך על כך שאתה משקיע בילדים, זה ראוי להערכה כי זה מצריך הרבה מאמצים ואומר עליך שהמשפחה חשובה לך. יישר כוח!"

זו לא שחצנות

יש כאלה שחושבים שהודאה באמת וקבלת מחמאה נחשבת לגאווה ושחצנות. זו טעות. שחצנות היא לא הכרת האמת וצניעות היא לא הכחשת המציאות (כאן כתבתי על צניעות לעומת שחצנות). מי שיודע לשיר יפה, למשל, לא צריך לטעון שכל המאזינים טועים ושכל המתפעלים מקולו לקויי שמיעה.