לפעמים אנשים מבקרים את ההחלטה שלנו לגדל כלבות מתועדות (גזעיות בלשון העם). עיקר הביקורת נובעת מבורות ומאיזו תפיסה מוטעית של אנשים, שהם יכולים להחליט על השיפוט המוסרי של אנשים אחרים. ובכל זאת, עבור כל אותם אלו שלא מכירים את הנושא ושלא מבקרים אותנו מכוונה רעה, אלא באמת מחוסר ידיעה, החלטתי לכתוב את המאמר הזה שאני מקווה שיצליח לעשות סדר בדברים.

@eliormoryosef

פשוט התחלתי להתרחק מהאישה הזאת בטיולים #אליאורמוריוסף #מלאכתצמיחה #הערכהעצמית #ביטחוןעצמי

♬ צליל מקורי - אליאור מור יוסף

לפני כמה שנים אני ועדי החלטנו שאנחנו רוצים לצרף כלב לחיים שלנו. וכמו שני אנשים רציניים שאנחנו, התחלנו לעשות שיעורי בית. האוטומט שלי היה ללכת ולאמץ, כי אני תופס מעצמי אדם מוסרי ורגיש ועוד כל מיני דברים כאלה. להפתעתי גיליתי שהמציאות מורכבת יותר ממה שחשבתי.

לחשוב ביקורתי

גיליתי שלאמץ כלב זה לא בהכרח הדבר המוסרי ביותר ושלגדל כלב מתועד, זה לא הדבר הפסול ביותר, כמו שחשבתי בעבר. עשינו מחקר במשך שנתיים, נפגשנו עם אנשים, חקרנו על ההיסטוריה של הכלבנות המתועדת ושאלנו את השאלה: איך כלבים נוצרו ואיך הם נוצרים כיום?

הבחירה בכלבנות מתועדת

כשעמדה בפנינו השאלה איזה כלב לגדל, האם כלב בר שנולד בטעות בנגב, למשל, כי איזה מישהו שכח לסרס את הכלב המשוטט שלו, כלב שחי בטבע הפראי או, למשל, איזה כלב בית דמוי גזעי, שנולד באיזו מטחנת גורים בשל בצע כסף, בלי פיקוח ובקרה ואז ננטש ומוצע כעת לאימוץ, לבין כלב שנולד בבית חם, אחרי בדיקות מדוקדקות של שני ההורים, עם אופי ושושלת ידועים מראש, עם הבנה ברורה של מה עושים ומתוך הבנה שחשוב לשמר גזעי כלבים שבני האדם יצרו. כשעמדה בפנינו הדילמה הזו, החלטנו לבחור בכלב שמקורו בהתנהלות אחראית ומפוקחת ולא בכלב שהוא תוצר לוואי של מדיניות כושלת של היעדר פיקוח על כלבי הבר בארץ או מטחנות הגורים לסוגן.

אולי זה ישמע לכם מוזר או הזוי, אבל בעבר הייתי טבעוני אדוק, הייתי קיצוני, מהאלה שמטיפים לאנשים ומתנגדים לכל מה שנוגד את הדעה האישית שלהם. מאז התפכחתי והתחלתי לחשוב באופן ביקורתי (חשיבה שרכשתי במהלך לימודי העבודה הסוציאלית אגב). והפסקתי לקבל, כאמת מוחלטת, את כל מה שסיפרו לי על העמותות שמצילות כלבים. בחרתי להפסיק לשנן סיסמאות והלכתי ללמוד את הדברים לעומק.

הטפה מוסרית

אנשים מרגישים בנוח לשפוט אותנו על הבחירות הערכיות שלנו וזו זכותם, כמובן, אין לי שליטה על מה שאחרים אומרים, יש לי שליטה על הבחירות שלי בחיים. ואני בוחר שלא לשתף פעולה עם מי שקורא לי "לא מוסרי" בלי לבדוק לעומק את הדברים ורק מתוך צדקנות מעושה שעוזרת לאנשים לרחוץ את המצפון – מזכיר את האנשים שמטיפים לאחרים על זה שהם נוסעים בשבת ועוד.

בעיניי לא מוסרי להמשיך לממן עמותות שממשיכות לשמר את המצב הקיים שבו כלבים מופקרים לגורלם בשטחי הבר של ישראל ומציעים למכירה כלבים (כן, מה ששמעתם) שנולדו בטעות, תוך כדי זה שהם עוטפים את הכל בסיפורים קורעי לב ומעוררים רחמים. סורי, לא בשבילי. ממש כמו שאומרים לאנשים לחזור בתשובה כדי ש"אבא ירחם" ועוד כל מיני סיסמאות כאלה. לדעתי הפתרון שצריך לבחור בו הוא הפתרון שבחרו בו מדינות מתוקנות רבות בעולם והוא כולל הפסקה מוחלטת של כלבים משוטטים ועידוד מאסיבי של כלבנות מתועדת ומפוקחת.

מוסר כפול

הגורים המתועדים (הגזעיים) הם רק 2% מכלל הכלבים בישראל, יש תקנונים מחמירים מאוד להרבעה וגם זה רק מספר מצומצם של פעמים לאורך כל חיי הכלבה. אני גם מתנגד באופן נחרץ למטחנות כלבים, לאנשים שמחפשים להביא כלבים ואך ורק לעשות כסף בלי לדעת מה הם עושים. אני גם יכול לספר לכם על ילדים מסכנים ברחבי העולם, שהבחירה של רובנו, להביא ילדים משלנו, ולא לגדל אותם, הובילה לכך שהם ימצאו את מותם. זו כמובן דמגוגיה וזה לא נכון כי המציאות מורכבת יותר. לא כולם יכולים לאמץ ילד ולא לכולם זה מתאים. על אף שהמדיניות במקומות מסוימים ברחבי העולם פוגענית ומייצרת ילדים רבים שזקוקים למשפחות אוהבות. זה עצוב והלוואי שזה ייפסק ועדיין רובנו לא מאמצים ילדים וזה לא סוד.

קצת סדר בדברים

אני מצרף כאן את עיקרי הדברים של המגדל שממנו הבאנו את שלושת הכלבות המדהימות שלנו, מגזע רועה שטלנדי או בקיצור: שלטי, אסף מורן, דוקטורנט לזואולוגיה והתנהגות בעלי חיים. 

1. לעשות מזה כסף?

לכל המבקרים: צאו ולמדו על כלבי פרייה, על תרבות כלבנית, על גידול אחראי. לעשות מזה כסף? אשמח שתלמדו אותי איך. אין לכם רבע מושג מה נדרש כדי להגיע לגורים איכותיים, כמה מאמצים, כמה עבודה, כמה לילות ללא שינה, כמה כסף וכמה מומחיות נצברת.

2. תרבות עתיקה

טיפוח גזעים זו תרבות עתיקה בת אלפי שנים, אחת התרבויות האנושיות הכי עתיקות ששרדו עד ימנו, והיא האחראית הבלעדית לכל הכלבים בני ימנו. אתם באמת מציעים להעלים פיסת תרבות חשובה כזו רק כי לכם ממש קשה עם זה?

3. הקלות הבלתי נסבלת

מי שמבקר אותנו וזורק סיסמאות לאוויר בלי להכיר אותנו הוא בריון. לקרוא לזה תעשייה, לספר מה המוטיבציות של אנשים כמוני, שמגדלים כלבים מתועדים, בלי שמכירים אותנו – זו בריונית.

4. "סל אימוץ"

במכלאות יש מערכת משומנת שמכלכלת מעגל בלתי נגמר של סבל ושרשראות אימוץ בלתי נגמרות. העיקר שהמנכ"לית ממשיכה למשוך משכורות. הכלבים נמכרים תחת הכותרת המכובסת "סל אימוץ" כדי שאנשים יוכלו לרחוץ מצפונם במעיין השופע של הצדקנות המוסרית. סליחה, אני לא משתף עם זה פעולה. כלבנות מקצועית שמתאימה כמו שצריך בין בעלים וכלב, במטרה להבטיח שהכלב יחזיק כל חיו בבית שהגיע אליו – היא הפתרון ולא הבעיה. קשה להגיד את זה על עמותות. מה יקרה אם כולם יביאו כלבים גזעיים מכלבנות אחראית? יצטמצמו אחוזי הנטישות למינימום זניח.

5. תרומה או מכירה?

כדאי לבדוק מה אומרת המילה תרומה במילון – תשלום חובה לא יכול להיות תרומה. אולי גם תעזרו לי להבין איך התרומה הזו גבוהה פי שתיים ופי שלוש כשאותן עמותות מצליחות לשים את היד על כלב דמוי גזעי כלשהו (ואולי יצא לכם לראות כמה תחרות אקטיבית יש עליהם בין העמותות). החיסונים שלו יקרים יותר? וגם – מדוע ה"תרומה" הזו היא על הקונים גם בפעם השנייה, השלישית והחמישית שאותו הכלב יוצא לאימוץ?

6. תערוכות כלבים

תערוכות עוזרות לנו להבין מי מהכלבים שנולדו בגזע – נכון כדי להמשיך לשמר את הגזע הנפלא הזה. ככה מתנהל ביות. פעם זה היה סתם בין חקלאים שחיים באותו האזור, אחר כך בתערוכות חקלאיות, היום זה בתערוכות של ההתאחדות הישראלית לכלבנות (תחת ארגון הגג הבינלאומי ה-FCI), אבל אותו העיקרון הניע את רוב התהליך שבין זאבים והכלב שצמוד לכם לרגל. הכלבים המתועדים עושים עבודת קודש בכלבנות טיפולית, ועושים חיל גם בספורט כלבני. כמה מחשבה השקעם כדי לנסות להבין מה עומד מאחורי כלבנות מתועדת ואחראית לפני שהכרזתם שאנחנו מתפרנסים מרחם של חפות מפשע?

7. בריאות הכלבים

הגיוון הגנטי מונע בעיות בריאות מצד אחד, אבל גם אין לנו מידע על מה צריך לבדוק ואחרי מה לעקוב, כך שאין בדיקות גנטיות להורים של כלבים מעורבים ואין הימנעות אקטיבית מתכונות רצסיביות ופוליגניות שליליות. יש מחקרים שמשווים אורך חיים של גזעים שונים ושל מעורבים, ויש גזעים שחיים פחות בממוצע (למשל פאג, פיקינז, בולדוג, כלבים גדולים מאוד וכו') ויש כלבים שחיים יותר בממוצע (ביניהם רוב גזעי הרועים, במיוחד הקטנים שבהם כמו השלטי שאנחנו מגדלים. זה גזע עם אורך חיים ממוצע של 13-17 שנים (תלוי על איזה מחקר מסתכלים, ואם הכניסו תאונות דרכים או לא). אני לא מתיימר לדעת איזה כלבים מעורבים נבדקו במחקרים האלו, וסביר שאם היו בודקים כלבי פרייה ישראלים היו בכל מקרה מקבלים מספרים גבוהים יותר (כי אין כמו סלקציה טבעית בשטחי הבר כדי להשאיר חיים רק את הבריאים, לא בטוח שזה היתרון שכיוונתם אליו). אבל בסופו של דבר כל עוד מדברים על גזעים בריאים – אין סיבה מחקרית להניח שהם יהיו פחות בריאים מכלבים מעורבים. לטעון שכלבים מתועדים בריאים יותר מכלבים מעורבים – לא טענתי, זו טענת איש קש. לטעון שכלבים מתועדים בריאים יותר מכלבים דמויי גזע שסובלים מרביית קרובים ללא פיקוח וללא בדיקות גנטיות? זה קל, לזה גם אתם תסכימו.

8. מה יביא לשינוי המצב?

לעמותות אין מוטיבציה מובנית להביא לשיפור המצב, אין להן תוכנית רחבה, אין ניסיון להפנות כספים ומשאבים לשנוי של המצב ולא רק לתחזוקה שלו. וכל עוד הן יושבות על כספי ציבור – בעיני הן מועלות בחובתן הרצינית והכבדה יותר – להביא לשינוי מהותי במודעות, בחוק ובאכיפה, באופן שלא מאפשר המשך המצב הבלתי נסבל הזה. במקום זה רוב העמותות בחרו להיטפל לכלבנות המתועדת ולהשתמש בה כשעיר לעזאזל כדי לקדם אג'נדה רדודה שאין בה הצעת פתרון מהותי. אני לא חושב שיש שם אנשים רעים, רק שהמטרה הגדולה הלכה לחלקם לאיבוד איפשהו בדרך.

9. "כלב לא קונים"

במקום לאמץ כסיסמה את "כלב לא קונים, מאמצים" שלא מקדם בכלום את שבירת שרשרת הנטישות – אמצו את "כלב בוחרים עם הראש ומגדלים עם הלב" שאולי יפיל כמה אסימונים ויעזור להסביר ש"חמוד" זה לא הכל ושחייבים לעשות התאמה טובה בין כלב לבעלים – רצוי בליווי מקצועי.

10. לשלם כסף על כלב?

קודם כל, כבר הסברנו שגם בעמותות משלמים כסף על הכלבים וזו פעולה של מכירה שעטופה במילים יפות של אימוץ. ודבר נוסף, חלק מהמבקרים של הכלבנות המתועדת הם בעלי מקצוע שעובדים במקצוע שלהם, וכמובן לאור המגדלור המוסרי שהם – אני בטוח באלף אחוז שאת כל העבודה שלהם הם עושים לגמרי בחינם, נכון? הרי אין מצב שאנשים נפלאים כמוהם עושים כסף על גבם של בעיות או צרכים של אנשים אחרים. מה לא? למה לא הגיוני שהם יעבדו בחינם ויתנו מהמומחיות שצברו, אבל ממש הגיוני להם לדרוש את זה מכלבנים מקצועיים שאשכרה מגדלים כלבים בצורה אחראית והופכים את העולם הזה לטוב יותר? התשלום הוא לא על הכלב או הכלבה. הם כמו הילדים שלנו ואנחנו אוהבים אותם. התשלום הוא על המומחיות שנצברת, על ההשקעה ועל ההבנה. העברת כסף בין אנשים זו הדרך המקובלת בעולם המודרני שאנחנו חיים בו לשלם על עבודה מקצועית שאנחנו אוהבים או צריכים או שחשובה לנו. החברה מתגמלת מקצוענות בתחומים שבהם היא מעריכה ודורשת מקצוענות כזו.