חוסר פרופורציה היא טעות נפוצה אצל ילדים (כאן כתבתי על טעויות החשיבה הנפוצות). זו טעות חשיבה שנקראת גם העצמה ומזעור (הגדלה והקטנה) אלו ילדים עם נטייה להמעיט את הדברים החיוביים והטובים בעצמם ובמציאות ולעומת זאת לנפח את השלילי ואת הכישלונות.

גם במה שמדאיג אותנו ומטריד אותנו, צריכה להיות פרופורציה וצריך להיות איזון נכון. כמה אנחנו צריכים להיות מוטרדים, למשל אם ענינו בשיעור תשובה שהתבררה לאחר מכן כלא נכונה? או אם אמרנו בדיחה והיא לא הצליחה להצחיק, אם נפלטה לנו איזו אמירה מטופשת לא במקום, או לא יצאנו במיטבנו באיזה סרטון?

רוב הילדים יעברו על זה בקלות, אפילו אם הם ירגישו רגע של חוסר נעימות. אבל יש ילדים שייראו בזה סוף העולם. טרגדיה של ממש. הם יהיו אכולים רגשות של בושה ומבוכה, יאכלו את עצמם ויהיו מוצפים ברגשות אשם על כל טעות, ואפילו הקטנה ביותר. בעיניהם כל דבר כזה הוא אסון, בלי שום פרופורציה למהות שלו. מייצרים תסריטים קיצוניים על איך שהסביבה תגיב, הרבה מעבר למה שאנשים באמת אולי יגיבו. והם נלחצים כאילו הכל כבר באמת קרה – כאילו תסריטי האימה שלהם באמת קורים להם.

זה מה שמאפיין ילדים שסובלים מרגשי נחיתות ומחוסר ביטחון עצמי, ובמיוחד של הסובלים גם מחרדה חברתית. כל חולשה מנופחת אצלם מעבר לכל פרופורציה, והסיכוי שמישהו ישים לב לחולשתם, מכניס אותם ללחץ, מחשש לתגובה עוצמתית וקיצונית "אם ישימו לב שטעיתי (אפילו כשזה ממש בקטנה) יחשבו שאני דפוק (כי יראו בזה משהו איום ונורא ובלתי נסלח). כתוצאה מזה יפסלו אותי, אני גמור לתמיד, אף אחד לא ירצה לדבר איתי". זה כמובן מוגזם מאוד. ויש כאן שילוב של כמה טעויות חשיבה נוספות כמו הכללות, והסקת מסקנות וקריאת מחשבות.

למשל ילד שקיבל ציון טוב במבחן ואומר: "זה היה מבחן קל, זה לא אומר כלום". אבל כשהוא מקבל ציון נמוך, הוא לא אומר "היה מבחן קשה ואולי הייתי צריך להתכונן יותר", הוא אומר: "זה אומר שאני גרוע בלימודים וחסר כישרון".

מסרים שיעזרו לילד עם חשיבה לא פרופורציונלית

1. זה לא סוף העולם

גם גם אם יש בחיים שלנו דברים לא נעימים שהיינו מעדיפים שלא יקרו, לא נכון לראות בהם טרגדיה וקטסטרופה.

2. כולם טועים

החברה לא דוחה מישהו רק כי הוא סיפר בדיחה לא מצחיקה, או התבלבל בתשובה בכיתה. יש מרחב ענקי שבו כולנו יכולים לטעות ולהתבלבל, להיות חלשים ולא מיומנים ובכל זאת לא להיחשב חסרי סיכוי להערכה.

3. הכל בעיני המתבונן

מעשה שלנו שנחשב מטופש בעיני מישהו אחד, לא יזכה אותנו בתואר הזה גם בעיני מישהו אחר. בדיחה לא מצחיקה בעיני הרבה ילדים, זה לא אומר שהיא לא מצחיקה את כל האנשים בעולם. גם אם עכשיו הילדים לא התחברו למה שעשית, זה לא אומר שהם צודקים. זו רק זווית הראיה שלהם.

4. להסתכל על המקרה שלנו מבחוץ

לבדוק איך אנחנו מסתכלים על אחרים שנקלעים לאותם מצבים או שמתגלות אצלם חולשות כמו שלנו, ולהבין שמן הסתם באותו אופן רואים אותנו. לא מוציאים להורג אנשים שמתבלבלים.

5. לעשות שיעורי בית

תבדוק אם הפרופורציה שלך נכונה. תברר עם שלושה אנשים שאתה מכיר איך הם היו מסתכלים על ילד שמספר בדיחה לא מצחיקה ואף אחד לא צחק, למשל, או איך היו מגיבים למקרה כמו שלך ותראה את התשובות שלהם.