זו טעות חשיבה נפוצה אצל ילדים ובני נוער (כאן כתבתי על 10 טעויות החשיבה הנפוצות אצל ילדים ובני נוער) והיא מתבטאת בנטייה לקבוע חוקים וכללים על כל דבר. למשל: "אני חייב להיות טוב במתמטיקה" או "הוא היה צריך לבוא איתנו ולא ללכת עם אחותו", "הם היו חייבים לוותר לנו". זו טעות חשיבה שגורמת לילדים להרגיש רגשות אשם, כעס ושנאה כלפי עצמם וכלפי אחרים ופוגעת בדימוי העצמי ובהערכה העצמית של ילדים ובני נוער.

במקום לחשוב: "היה עדיף שהייתי חושב מראש להזמין את רוני לבוא אליי הבייתה וחבל שהחלטתי לחכות שהוא יציע לבוא אליי ולא יזמתי והזמנתי אותו"

הם חושבים: "הייתי צריך לחשוב מראש להזמין את רוני לבוא אליי הבייתה. לא הייתי צריך לחכות שהוא יציע לבוא אליי!"

דוגמאות

• "הייתי צריך לשמוע להמלצת המוכר ולקנות את האוזניות האלחוטיות ולא את אלו" (ואולי חבל שלא בחרתי באוזניות האלחוטיות, אבל לא הייתי צריך?", שהרי בוודאי שיקול דעת הביא אותך להחלטה שהחלטת, ויש מצב שהמוכר דחף לך את האוזניות שהיו יותר רווחיות לו למכור)
  
  
• "איפה המוח שלי? הייתי צריך ללכת כבר ביום ראשון לקנות נעלי ספורט ולא לחכות לרגע האחרון, עכשיו הקניון מפוצץ באנשים" (במקום להחליט שבפעם הבאה תתנהל בצורה מאורגנת ומתוכננת יותר ולא תחכה לרגע האחרון, אתה מאשים את עצמך על זה שלא חשבת על זה מראש?)
  
  
• "לא הייתי צריך להסכים לדני לעשות איתי את העבודה בהיסטוריה! הוא כזה גרוע" (תלמיד על חבר שלו מהכיתה שביקש לעשות איתו את העבודה וקצת לא משקיע בה)

"אני אשם בהכל!" האמנם?

הטעות בחשיבה של "הייתי צריך", "הייתי חייב" היא האשמה עצמית במשהו שאמנם חבל שלא חשבנו עליו מראש, אבל עובדה זו לא הופכת אותנו לאשמים. מה גם שבחלק מהמקרים לא היה לנו שום סיכוי לדעת מראש את מה שיקרה! מזג אוויר, פקקים, נוחות אישית, וכל מיני דברים שקורים בלי שנדע מראש). כיצורים אנושיים מאוד נורמלי שנטעה לפעמים.

"עדיף" ו-"חבל" במקום "צריך" ו-"חייב"

במקום לחשוב שעדיף שדברים היו קורים אחרת, או כמה חבל שהדברים לא הסתדרו כמו שהיינו רוצים, אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהדברים היו צריכים להסתדר או להיעשות כמו שאנחנו חושבים, ואז אנחנו כועסים ומתוסכלים על זה שזה לא קרה כי הרי היינו "חייבים" לוודא שהכל קורה כמו שצריך. חשיבה כזו מובילה אותנו לתסכול ולהרגשה מדכאת ולא נעימה 

• "היה צריך להיות היום יום יפה. מה פתאום יורד גשם?"(תכננתי לצאת לריצה כי סיימתי את השיעורים)
  
  
• "זה לא היה צריך להיגמר ככה!" (על ילד שחברה שלו נפרדה ממנו)
  
  
• "למה זה היה צריך לקרות לי דווקא עכשיו?" (ילד שמשחק הרבה כדורגל ומתכונן לקראת משחק שחשוב לו ונתפס לו השריר ברגל)
  
  

"חייביזם" גם לגבי אחרים

"הוא היה צריך", "הם היו חייבים", במקום: "טוב היה אם…", "היה עדיף ש…", טעות לחשוב שאחרים צריכים לחשוב כמונו ושהדעה שלהם צריכה להיות כמו שלנו (כי רק אנחנו הרי "צודקים" ויודעים הכי טוב ומה נכון, לא?). או שהם צריכים להרגיש כמו שאנחנו מרגישים (כי אנחנו נורמליים והרגשות שלנו תמיד מאוזנים) ולהגיב בדרך שאנחנו חושבים שנכון להגיב (כי סרגל היושר והתגובות המתאימות נמצא אצלנו הרי…). חשיבה של צריך וחייב משפיעה גם מבחינה חברתית.

• "על זה שאמרנו לך להיות שוער אתה בוכה? היית צריך לשמוח שבכלל הסכמנו לך להיות איתנו" (ילד שמזלזל בחבר שלו שמאוכזב שבחרו בו להיות שוער)
  
  
• "בגלל זה את נכנסת להיסטריה?" (אב שכועס על הבת שלו שנלחצת מג'וק במקלחת – כי היא הרי צריכה להרגיש כמוהו, לא?)
  
  
• "הם היו צריכים לקחת אחריות ולפרוש" (נער שמספר על טעות של שחקני כדורגל בקבוצה שהוא אוהד)
  
  
• "נראה לך הגיוני שהיא לא תרצה לצאת איתי?" (נער שבטוח שמישהי מהשכבה חייבת להיות איתו בזוגיות)

חשיבה שמובילה לכעס

כשאנחנו מתקשים להשלים עם העובדה שדברים לא קורים כמו שהיינו רוצים שיקרו ושאנשים לא מתנהגים כמו שהיינו רוצים שיתנהגו, אנחנו מרגישים רגשות של כעס ותסכול, כי זוהי למעשה התמצית של הכעס: הרגשה חזקה שמציפה אותנו כשמשהו שלדעתנו היה "צריך" או "חייב" לא נעשה וזה חציית גבול מבחינתנו.

במקום זה, ננסה להבין שאחרים יכולים ומותר להם לחשוב אחרת מאיתנו, ונכבד את הזכות שלהם לעשות מה שמשתלם להם, גם אם זה לא משתלם לנו, נחשוב אמנם שחבל שהם לא מתנהגים כמו שהיינו רוצים שיתנהגו, אבל לא נכעס עליהם.

לגבי התסכול שמתעורר בנו על זה שאנחנו לא מצליחים לגרום לאחרים לעשות את "מה שנכון", הנה מה שהסברתי פעם לאדם שלמשמע הדברים התריס כלפיי: "למה שלא אכעס כשאחרים מתנהגים לא כמו שצריך? איך אתה דורש ממני שלא אתעצבן ואיך אפשר שלא להתחרפן מדברים כאלה?"

אמרתי לו: "אני לא דורש ממך כלום. אם אתה רוצה, יש לך זכות לכעוס כשאחרים לא עושים את מה שאתה חושב שנכון וישר והוגן לעשות, לדעתך. זה מקומם לפעמים, אבל לטובתנו, במקום לכעוס על המציאות או על אחרים, שאין לנו שום שליטה עליהם, ובמקום להתמלא ברגשות תסכול על זה שאנחנו לא מצליחים לשכנע אחרים להתנהג כמו שאנחנו חושבים לנכון, עדיף לנו להתרגל ולחשוב בכיוון של "חבל" שהמציאות לא שונה ולעבוד על עצמנו להשלים עם המציאות אפילו שיש דברים שהיינו שמחים אם הם היו קורים בצורה אחרת".

אז מה עושים?

מה שנכון לעשות כשדברים לא מסתדרים כמו שהיינו רוצים, הוא להפיק לקחים ולהיערך בהתאם לפעם הבאה. לא לסמוך על עוד מישהו שלדעתנו הוא לא אחראי, לא לצפות לתמיכה ולהתחשבות מעוד ילד בכיתה שלדעתנו הוא לא רגיש, ובכל מקרה, להשלים עם העובדה שהמציאות היא לא משועבדת ולא מחויבת לציפיות שלנו ולתוכניות שלנו. דברים יכולים להשתנות תמיד.

רווח נוסף שנרוויח משינוי החשיבה לכיוון של חבל והיה עדיף אם… הוא שכאשר לא נהיה מוצפים ברגשות שליליים כל כך, נוכל לפנות את המוח ולהפנות את הכוחות שלנו למה שאנחנו כן יכולים לעשות לשינוי המצב ולשיפורו. במקום להשקיע את כל הכוחות שלנו במלחמות חסרות תועלת.

אם נרצה שלא להיות מוצפים ברגשות אשם משתקים, נתרגל לחשוב ברוגע ובענייניות: גם אם חבל שלא שמנו לב וגם אם טעינו בשיקול הדעת שלנו, נראה מה אפשר לעשות כדי לתקן את מה שנעשה ולהפיק לקחים לפעמים הבאות.

גם אם כואב לנו שאחרים לא מתנהגים כמו שאנחנו חושבים שהיה נכון להתנהג, במקום להתמרמר ולהתמלא בכעס על כל העולם ואשתו, נראה מה אנחנו יכולים לעשות כדי שבפעם הבאה לא ניפול באותה מלכודת ולא נחזור על אותה טעות.

גם כשהמציאות לא מסתדרת כמו שהיינו רוצים ומצפים, במקום להיסחף, נשתדל להיערך בהתאם ולבדוק מה אפשר לעשות במצב החדש שנוצר. לפעמים חשוב לומר לעצמנו "זה מה שיש".