אחת מטעויות החשיבה הנפוצות מאוד אצל ילדים ובני נוער היא קריאת מחשבות על סמך השערות (כאן כתבתי על 10 טעויות החשיבה הנפוצות שפוגעות בהערכה העצמית של ילדים ובני נוער). ילדים כאלו קוראים מחשבות של אחרים וקוראים את העתיד וזה פוגע להם בהערכה העצמית.  זה מתחלק לשניים:

1. קריאת מחשבות – ילדים עם נטייה "לקרוא" מחשבות של אחרים על סמך השערות אישיות שלהם – הם משערים מה אחרים חושבים ומרגישים ומתייחסים להשערות שלהם כאל משהו ודאי ומוכח. למשל: "היא בטח חושבת שאני דפוק כי אמרתי תשובה לא נכונה", או "היא בטח חושבת שאני מוזר כי ראיתי איך היא הסתכלה עלי".
   
   
2. ניבוי או חיזוי של עתיד שלילי – ילדים עם נטייה לניבוי של עתיד שלילי – ילדים שמדמיינים עתיד רע ומשוכנעים שבאמת זה מה שיהיה רק על סמך הדמיון שלהם. מעין נבואה שמגשימה את עצמה, הם מרגישים את הכישלון, עוד לפני שהוא בכלל קרה, ולכן הם לא מנסים לבדוק או לפעול כדי לשנות. למשל: "המבחן הולך להיות קשה, אני בטח אקבל ציון נמוך".

למה אנחנו משערים השערות?

אף אחד מאתנו לא יודע מה יהיה בעתיד. ואף אחד לא יכול לדעת מה אחרים באמת חושבים – עליו או על כל נושא אחר בעולם, במיוחד אם אחרים לא אומרים לו ולא מגלים לו.

ובכל זאת, כדי להסתדר בחיים, אנחנו צריכים לשער השערות, להביא בחשבון את מה שהעתיד עשוי לזמן לנו, ולהתכונן. אנחנו גם צריכים לשער מה אחרים חושבים ומרגישים, וכן איך הם יגיבו במצב כזה או אחר, כדי לדעת איך לנהוג במצבים המגוונים שחיי החברה מזמנים לנו.

אנחנו עושים את זה על סמך ניסיון העבר, בהתבסס על מסקנות שהסקנו, על ניתוח אירועים שהיו ועל תובנות שגיבשנו לגבי מה שקרה איתנו או עם אחרים. היכולת לחשוב על העתיד ולשער מה אחרים חושבים או מרגישים בהווה, או מה הם חשבו והרגישו בעבר ויחשבו או ירגישו בעתיד, היא המאפשרת לנו להסתדר בחיים.

קריאת מחשבות לעומת חשיבה מאוזנת

• "הוא כבר מחכה שאני אלך כי אין לו סבלנות אלי" – ילד אצל חבר שלו ש"יודע" מה החבר שלו חושב.

חשיבה מאוזנת: "אין לי דרך לדעת מה החבר שלי חושב. אני לא יודע אם החבר שלי רוצה שאלך, כדי לדעת, אולי אשאל אותו עד מתי זה בסדר להישאר? וגם אם הוא יאמר שהוא רוצה שאלך, זה בסדר, זה לא נורא".

• "הוא אומר שכיף לו אצלי רק כדי שאני לא איעלב שהוא הולך, הוא רוצה לגרום לי להרגשה טובה" – ילד שמארח חבר מהכיתה.

חשיבה מאוזנת: "אין לי דרך לדעת מה הוא חושב, אם הוא אומר שכיף לו אצלי, כנראה שהוא מתכוון לזה. וזה שהוא צריך ללכת זה כי אולי ההורים שלו הגבילו אותו בזמן או שהוא ממהר וזה לא בהכרח קשור אלי".

• "המורה החמיאה לי העבודה שהגשתי, אבל בטח היא חושבת שתלמידים אחרים היו עושים עבודה יותר טובה ממני" – תלמיד שהגיש עבודה למורה.

חשיבה מאוזנת: "אני לא יודע מה המורה חושבת על העבודה שלי, כדי לדעת מה היא חושבת, אצטרך לשאול אותה. וגם אם היא חושבת שיש תלמידים אחרים, שהם מוכשרים יותר ממני בכתיבת עבודות, זה לא אומר עליי כלום, אני יודע מה אני שווה ואני יודע שהשקעתי בעבודה הזו, אני בסדר גמור בלימודים".

• "הוא לא יכול לסרב לי ולכן הוא מסכים, אבל הוא לא באמת רוצה" – ילד שביקש מחבר מהכיתה לעשות איתו עבודה בזוגות

חשיבה מאוזנת: "אם הוא היה רוצה לסרב הוא פשוט היה יכול להגיד לי שהוא לא רוצה, אני לא קורא מחשבות. אם הוא הסכים אז כנראה שזה מתאים לו".

• "ההורים שלי יגידו שאני ילד חסר אחריות אם הם ישמעו שאני לא מוצא את הפלאפון בחדר שלי" – ילד שפעם ראשונה קיבל פלאפון ולא מוצא אותו בחדר.
  חשיבה מאוזנת: "זה לא נעים לאבד את הפלאפון החדש, וגם אם ההורים שלי יגלו את זה, זה כנראה לא יהיה סוף העולם, אין לי דרך לדעת מה תהיה התגובה שלהם אבל מאיך שאני מכיר אותם, זה לא יהיה נורא כל כך, אולי הם יכעסו קצת, אבל בטח לא יאמרו שאני חסר אחריות".  

השערה או עובדה?

כשילד מתייחס להשערות כאלה כאל עובדה קיימת, הוא נעשה חלש, מרגיש רע ומושפל אפילו לפני שמישהו בכלל הספיק לפגוע בו ולפני שהוא יודע אם זה נכון בכלל. ככה הוא פוגע בעצמו בשמם של אחרים.

גם אם קיימת סבירות לנכונות הדברים או לחלק מהם, ברוב המקרים אין לנו הוכחה לנכונות שלהם. לכן אסור לנו לשכוח שהדבר שאנחנו חוששים שאחרים חושבים, יכול להיות נכון בדיוק כמו שהוא יכול להיות לא נכון או נכון במידה חלקית בלבד.

וגם לגבי חיזוי העתיד, לא כל דבר שיכול לקרות באמת יקרה. מחשבה זו תמנע מהילד שלנו להישבר רגשית ולהרגיש רע בגלל הדימון המבהיל שלו.

ניבוי העתיד לעומת לחשיבה מאוזנת

• "הוא לא יסכים לבוא אלי מחר במקום היום" – ובהיותו משוכנע שכך, הוא אפילו לא ינסה לבדוק.
  חשיבה מאוזנת: "אני לא יודע אם הוא יסכים לבוא אלי מחר במקום היום, כדי לדעת אצטרך לשאול אותו, וגם אם הוא לא יסכים, זה לא נורא, נמצא יחד פתרון".
  
  
• "בבית הספר החדש לא יהיה מי שיעזור לי לדעת איפה הכיתה שלי" – ילד שבגלל זה לחוץ מתחילת השנה.
  חשיבה מאוזנת: "אני לא יודע איך יהיה לי בבית הספר החדש. אני מאמין ומקווה שילך לי טוב! אם לא אמצא את הכיתה החדשה שלי, אנסה לשאול ילדים או את אחד מאנשי הצוות וגם אם הם לא יידעו או לא יכירו אותי, זה לא נורא, אנסה לשאול אחרים או לחפש בעצמי, זה יהיה קצת מלחיץ אבל זה לא סוף העולם".

• "אני לא אצליח ללמוד איך עושים סרטונים לטיקטוק".

חשיבה מאוזנת: "אני חושש כי אני רואה שלהכין סרטונים לטיקטוק זה הרבה עבודה וצריך לדעת איך לעשות את זה בצורה טובה. ככל הנראה זה לא יצליח לי על ההתחלה. אבל אם זה חשוב לי, אראה מדריכים ביוטיוב ובגוגל ואנסה להתייעץ עם חברים ובני משפחה, עד שזה יצליח. וגם אם זה לא יצליח לי על ההתחלה, לא נורא, אנסה שוב ושוב עד שאבין את הרעיון  ואשתפר. כמה דברים אנשים מנסים בחיים שלהם וזה מצליח להם ישר על הפעם הראשונה? כמעט כלום. במיוחד כשמדובר בנושא כזה, זו תורה שלמה".

• "הם בטח ישימו לב בחנות שאני לא מומחה בנושא הזה ולכן הם יעבדו עליי וימכרו לי משהו גרוע".

חשיבה מאוזנת:  "אני לא יודע למה הם ישימו לב בחנות, אבל אני משער שנכנסים לחנות הזאת הרבה אנשים שחלקם לא מומחים בנושא. כדי להימנע מתקלות, אקרא ביקורות בגוגל על החנות הזאת, אבוא עם חבר שמבין יותר ממני ובכל מקרה, אם ההצעה שלהם לא תיראה לי מתאימה או אמינה, יש לי זכות לסרב, להתלבט, להתייעץ, לא להחליט על המקום, זה בסדר. הרבה אנשים עושים את זה, מגיעים לחנות לברר ורק אחר כך מחליטים".

• "אין לי שום כישרון מיוחד, לכן כשאהיה גדול לא אעבוד בעבודה נורמלית ולא יהיה לי כסף" – נער בן 16 שמדבר על העתיד שלו.

חשיבה מאוזנת: "כשאני חושב על העתיד שלי אני חושש מזה שאין לי כישרון מיוחד וזה יפגע בי – זה אומר שאני אחראי וחשוב לי להצליח בחיים. כשאני חושב על זה ברצינות, כמה אנשים, שעובדים בעבודות טובות, הם בעלי כישרון מיוחד? רובם אנשים רגילים שלמדו משהו והם עוסקים בתחום שהם אוהבים או שהיה נוח להם. אני בטוח שאוכל לפתח את התחומים שאני אוהב ושאני טוב בהם וככה אוכל לעבוד במה שאני אוהב ולהצליח. ובכל מקרה זה לא סוף העולם, יש הרבה אפשרויות לעבוד בעבודות נורמליות".

• "אני לא מקובל מבחינה חברתית, אין לי סיכוי למצוא חברה ובטוח אני אהיה היחיד בשכבה שיישאר בתול" – נער בן 17 שכבר חרץ את גורלו.

חשיבה מאוזנת: "זה נכון שאני לא הכי חברותי בשכבה, אבל זה לא אומר כלום על הסיכוי שלי למצוא חברה, יש בנות שמעדיפות בנים יותר שקטים ומופנמים ומעבר לזה, אם יהיה לי חשוב לשפר את המיומנויות החברתיות שלי, אראה על זה סרטונים בטיקטוק ואקרא על זה כדי לדעת איך להיות יותר חברותי. מאוד טבעי, בגיל שלי, לרצות להשתייך ולהרגיש שאני חלק מכולם ושכבר התנסיתי מינית. ובלי קשר, גם אם לא אתנסה מינית, זו זכותי. לא כולם חייבים להתנסות מינית רק בגלל לחץ חברתי, אני לא יודע אם זה נחשב "בתול" במובן השלילי, אבל עוד לא מצאתי את האחת שלי ואני עוד לא מרגיש מוכן, זו זכותי".

נבואה שמגשימה את עצמה

החשיבה המוטעית הזו, המאפיינת ילדים ובני נוער שסובלים מחוסר ביטחון עצמי, מתגלה כנבואה שמגשימה את עצמה, כי היא גורמת להם להתייאש מראש ומונעת מהם לפעול ולעשות את מה שנדרש כדי לעזור לעצמם. בעקבות זה הכישלון שלהם בטוח. כי הרי אם לא מנסים אין שום סיכוי להצליח (כאן כתבתי על איך נלמד את הילדים שאם הם לא ישקיעו הם לא יגיעו לתוצאות). הכישלון שלהם, בעקבות ההימנעות שלהם וזה שהם לא ניסו בכלל, משמש להם הוכחה לזה שהם צדקו ושהתחזיות שלהם היו נכונות.

ילדים שמונחים ממחשבה של הסקת מסקנות, כלומר קוראים מחשבות ומנבאים את העתיד, לא מתחילים להשקיע בלימודים, מתוך הנחה שהם לא יצליחו. הם לא ניגשים לדבר עם ילדים אחרים מהכיתה, בהנחה שבשלב כלשהו לא יהיה להם מה לומר והשיחה תיתקע. הם לא מבקשים עזרה מאחרים כשהם רוצים להבין משהו, כי הם בטוחים מראש שהם לא יבינו את מה שיסבירו להם ויגרמו למי שמסביר להם להתעצבן עליהם.

מכיוון שהתסריט, המבוסס על חששות ודמיונות אפשריים, נראה בעיניהם כמשהו ודאי, הם מגיבים בהתאם, כאילו שזה באמת קרה, והתגובה שלהם מבטיחה שאכן כך יהיה. בעקבות זאת המציאות שהם מייצרים הופכת בעיניהם להוכחה שהם צדקו בתחזיות ובחששות שלהם.

נלמד לחשוב אחרת

בנוגע לחיזוי העתיד – נזכור תמיד שלא כל מה שיכול לקרות, אכן יקרה. ובכל מקרה – אם לא ננסה, הכישלון יהיה ודאי.

בנוגע לקריאת מחשבות – נשנן לעצמנו, לא כל מה שאנחנו חוששים שאחרים חושבים עלינו, הם באמת חושבים עלינו. וגם אם כן, סביר להניח שהם לא חושבים את זה בצורה המוגזמת ביותר שאנחנו חושבים ומדמיינים וברוב המקרים, גם אם האחרים חושבים עלינו את מה שאנחנו חוששים שהם חושבים, מידת הנזק של זה רחוקה מזו שאנחנו חושבים וזה גם לא קורה תמיד.